גינסבורג נ' המאגר בע"מ - חברה לבטוח ואח'

פסק דין

התובעת נפצעה ביום 29.9.03 בתאונת דרכים. אין חולק על חבות הנתבעת 1. מצבה הרפואי של התובעת תואר בחוות דעתו של פרופ' סלעי, וסוכם כך: "במועד בדיקתי בדיקת ע"ש מותני תקינה, ללא חסר נוירולוגי, או הגבלות תנועות, ואיני מוצא בו נכות. בע"ש צווארי מצאתי 'נודולים' רגישים בשרירים עם הגבלה קלה בחלק מתנועה ע"ש צווארי". בעדותו פירט המומחה ואמר שמדובר בתנועות ההטיה ימינה ושמאלה וביישור, ולתובעת אין מגבלה בתנועת הכיפוף או בתנועה הסיבובית. בסופו של דבר העריך המומחה את נכותה של התובעת ב-5% לפי סעיף 37(5)א לקובץ התקנות "עקב הגבלה קלה בחלק מתנועות ע"ש צווארי". בחוות דעתו ובעדותו הזכיר המומחה פגיעה קודמת של תובעת בתאונת דרכים ישנה. בחוות הדעת התייחס לתאונת דרכים משנת 03' שבעקבותיה נקבעה לתובעת נכות הקשורה לגב, אלא שהתובעת לא זכרה איזו נכות באיזה חלק מהגב. בעדותה בבית המשפט לא זכרה התובעת גם כן פרטים על אודות אירוע זה. בסעיף 12 לתצהירה דווקא הזכירה תאונה שבה היתה מעורבת בשנת ה-90 ובמהלכה נפגעה בגב התחתון, טענה שמאז היא סובלת מדי פעם מהתקפים של כאבי גב, אשר חולפים תוך יומיים שלושה, ואינם מגבילים אותה. הוגשה חוות דעת שערך ד"ר ברוך עמרמי בגין אותה תאונה אשר לפי האמור בחוות הדעת התרחשה ב-18.9.90 (ולא "לפני 10 שנים" כפי שנאמר לפרופ' סלעי). בחוות הדעת נאמר שהתובעת נפגעה בע"ש צווארי בתסמונת צליפת שוט "בבדיקות שבוצעו בחדר המיון לא נמצאו כל ממצאים אובייקטיביים, טווחי ע"ש צווארי היו מלאים, לא היה חסר תפקודי או נוירולוגי. גם צילומי ע"ש צווארי היו תקינים כולל הציר. הנבדקת המשיכה להתלונן על כאבי ע"ש צווארי וטופלה במסגרת אמבולטורית בהשפעה טובה על ידי טיפול פיזיותרפי ותרופתי, ולדבריה הכאבים העזים פחתו. בבדיקתי לא מצאתי כל חסר תפקודי או נוירולוגי מלבד כאמור הגבלה מזערית ביותר בכיפוף קדמי של ע"ש צווארי. הגבלה מזערית ביותר זו אינה מזכה באחוזי נכות, ברם היות והיא קיימת וגם קיימות תלונות אחרות על כאבי ע"ש צווארי, הנני בדיעה שניתן לזכותה באחוזי נכות מסויימים לפי סעיף 37(5)א חלקי ב-5% לצמיתות".

על רקע זה המחלוקת העיקרית בין הצדדים. הנתבעת טוענת שאותה נכות שמצא פרופ' סלעי לתובעת, וייחס לתאונה הנוכחית, מצא אצלה ד"ר עמרמי לפני 19 שנה וייחס לתאונה הקודמת.

התובעת טוענת שמדובר בממצאים מהותיים שונים, שפרופ' סלעי מצא הגבלה ב-3 תנועות מתוך 6 התנועות של ע"ש צווארי ואילו ד"ר עמרמי מצא מגבלה מזערית, דווקא באחת מ-3 התנועות הנותרות, ודווקא סבר שהיא אינה מצדיקה קביעה של אחוזי נכות, כשלעצמה. לכן, לדעת התובעת, מדובר בקביעות שאינן סותרות זו את זו אלא משלימות זו את זו.

דומני, שהדרך הנכונה להתייחס לממצאים שבפני, היא להביט במכלול הדברים. לתובעת, תלונות על כאבים בע"ש מזה יותר מ-20 שנה. היו לה לפחות שתי תאונות דרכים וככל הנראה התלונות הללו נדונו בהקשר של שתי התאונות. באף אחת מהבדיקות לא נמצאו ממצאים מאוד מרשימים וסביר להניח שחלק מהמצב הנוכחי ניתן לייחוס כבר לתאונה מ-1990, אף שהקביעה המדויקת, איזה חלק, אינה אפשרית. ראוי לציין שאורטופד הבודק מטופל, יכול לבדוק בסופו של דבר רק את המצב הנקודתי של הנבדק ביום הבדיקה, וכאשר מדובר בממצאים יחסית קלים (כפי שהיו בשתי הבדיקות), קיימת מידה של דינמיות אשר חייבים להביא בחשבון, דהיינו שמצב או מגבלה אשר נראים ביום אחד, עלולים שלא להראות (או לפחות לא להראות באותה עוצמה) ביום בדיקה אחר.

בסופו של דבר, מחוות דעתו של ד"ר עמרמי, אפשר לדעת שהתובעת נמצאה כבעלת נכות קלה בע"ש הצווארי לפני יותר מ-20 שנה (ומן הסתם גם פוצתה בשל כך), ונראה שעל אותה פגיעה נוספה פגיעה קלה כלשהי בתאונה שהתרחשה בשנת 2003. אינני מוצא צורך לכמת את השיעור המדוייק של הנכות, שכן מבחינה מהותית ברור למדי מה משמעותה: מדובר בהגבלה קלה מאוד שאינה מונעת מאדם לעבוד, אבל יתכן שתסב לאדם מידה של כאב ואי נוחות במהלך התפקוד היום-יומי שלו.

התובעת טענה להפסדים שונים, אך הביסוס הראייתי לטענות רעוע מאוד. התובעת שהתה בחופשת מחלה אחרי שנפצעה. אין אינדיקציה לירידה בהכנסותיה הישירות. בעת שנפצעה עבדה כמורה במשרה חלקית וגם כתכשיטנית. בשנים שחלפו הפסיקה ללמד והתמקדה בקריירה שלה כתכשיטנית עצמאית. כפי שאמרה, בכנות מעוררת אהדה, היא שמחה בבחירה הזו שעשתה אותה יותר מאושרת. סביר להניח שלבחירה המקצועית היה גם קשר כלשהו לתאונה, אבל המשמעות הכלכלית שלה, לא היתה דווקא ירידה בהכנסותיה של התובעת.

בנסיבות אלה, לא הוכח בפני שהתובעת הפסידה בפועל מהכנסותיה, לא בעבר בעת שעבדה גם כמורה, וגם לא בעבר מאז שהפכה לעצמאית ועד למועד הדיון. התובעת עצמה סבורה שהכנסותיה היו גבוהות יותר אלמלא המגבלות שגרמה לה התאונה. מדובר בספקולציה אשר יש לבחון על פי טיבה של הנכות שנגרמה לה. מכיוון שמדובר בנכות קלה מאוד, קשה לראות כיצד היא משפיעה באופן משמעותי על כושר העבודה של התובעת. מכיוון שלא מצאתי אינדיקציה להשפעה משמעותית בעבר, סביר להניח שגם לא תהיה השפעה כזו בעתיד. ממילא, איני מוצא מקום לערוך תחשיב קונבנציונאלי של הפסדי ההשתכרות העתידיים של התובעת, כבקשתה. עם זאת, מן הראוי לפסוק סכום גלובלי לתובעת בגין הירידה האפשרית בכושר העבודה שלה. אני מעריך הפסד זה בעבר ובעתיד ב-20,000 ₪.

התובעת ביקשה שיפסקו לה גם הפסדים בגין ראשי נזק כגון: עזרת צד ג', הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה. התובעת לא צירפה קבלות כלשהן לתצהירה והעידה על כך, שאחרי התאונה התקשתה בביצוע מלאכות בית קשות ולפני שנה החלה להעסיק עוזרת בית. סביר בעיני שהתובעת שמקדישה את עתותיה לקריירה, שוכרת את שירותיה של עוזרת בית גם בלי קשר לתאונה, אך סביר שכאבי צוואר "תורמים" להחלטה זו. שוב, לא ניתן לערוך תחשיב מדוייק של ההוצאות אשר נגרמות לתובעת ואשר ניתן לייחס אותן ספציפית דווקא לפגיעה בתאונה (להבדיל מאשר לכאבי הגב התחתון אשר כלל לא קשורים לתאונה, ולהבדיל מאותו חלק של הפגיעה בעמוד השדרה הצווארי אשר אבחן כבר ד"ר עמרמי), אך נראה לי ראוי לפסוק לה בגין ההוצאות השונות בעבר ובעתיד פיצוי גלובלי של 10,000 ₪.

בגין הנזק הלא ממוני אני פוסק לתובעת 10,000 ₪.

לסיכום: התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעת 40,000₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ואגרת משפט.

ניתן היום, ט"ז אדר א תשע"א, 20 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: